← Change my choices
בס״ד
פרשת ויצא
י״א כסלו תשפ״ז · November 21, 2026
להגיב, להציע, לשאול · Respond, suggest, ask
זמני השבת · ברוקלין
הדלקת נרות4:16
מוצאי שבת5:17
רבינו תם5:45
עלות השחר5:24
משיכיר5:49
הנץ החמה6:49
סוף זמן ק״ש מג״א8:39
סוף זמן ק״ש גר״א9:15
סוף זמן תפילה10:04
חצות היום11:41
מנחה גדולה12:06
פלג המנחה3:32
שקיעה4:33
ערב שבת ☁️ 67°/43°F מעונן · ☂0%שבת קודש ☁️ 58°/41°F מעונן · ☂0%יום ראשון 🌦️ 59°/54°F גשם קל · ☂85%

שביל התורהדבר יום · לימוד יומי

דבר יום
הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות.
Greet every person with a cheerful face. — Pirkei Avos 1:15
לימוד יומי לשבת קודש
דף יומי: ערכין ד
דירשו · Dirshu: דף היומי בהלכה (משנה ברורה) חזרה משנה ברורה תמח:ג-ד · עמוד היומי סוכה דף י״ח ע״ב
חב״ד · חת״ת ורמב״ם: חומש עם רש״י פרשת ויצא · שביעי · תהלים (לפי ימי החודש) תהלים ס׳-ס״ה · תניא יומי השיעור של היום · רמב״ם · ג׳ פרקים הלכות שכירות פרק יג, הלכות שאלה ופיקדון פרק 1-2 · רמב״ם · פרק אחד הלכות מאכלות אסורות פרק יא · ספר המצוות מצות לא תעשה 219; מצות עשה 244
עוד לימודים יומיים: ירושלמי יומי סנהדרין דף לג · משנה יומית נגעים 2:2-3 · נ״ך יומי יחזקאל י״ח · קיצור שולחן ערוך כה:א-כו:ב · ערוך השולחן יומי אורח חיים שפא:ג-י · שמירת הלשון חלק א׳, שער הזכירה 15.8-15.10 · חפץ חיים הלכות לשון הרע 8.8-8.9

שביל הצדיקיםימי הילולא

השבת והשבוע הבא

שבת י״א כסלו: ר' שמחה מדעסוי ב"ר צבי חריף מפוזנא, ב' הגהות הש"ס (תקמו) · ר' יחיאל ב"ר אהרן הלר, אב"ד פלונגיאן, וב' עמודי אור (תרכב) · ר' יואל צבי ב"ר שמעון ראטה, ב' בית היוצ"ר (תרנב)

יום א׳ י״ב כסלו: ר' שלמה ב"ר יחיאל לוריא, המהרש"ל מלובלין (שלד י"א שלג) · ר' יצחק רפאל חזקיה ב"ר שמואל לאמפרונטי, ב' פחד יצחק (תקיז) · ר' אברהם דוב ב"ר דוד מאווריטש, ב' בת עין (תרא) · ר' שניאור זלמן טייבל (תשמח)

יום ב׳ י״ג כסלו: ר' דוד ב"ר יעקב אמאדו מח"ס תהילה לדוד ועיני דוד (תקצב) · ר' ישראל ב"ר שמואל אליהו טאוב, הדברי ישראל ממודז'יץ (1) (תרפא) · ר' שלום ב"ר משה חיים הדאיה ר"י בית אל ומח"ס ודבר שלום (תשה) · הרה"ק ר' ישראל פרידמאן, ישראל מטשורטקוב (תרצד) · ◆ רבינא, דהוא רב אבינא בריה דרב הונא, מסדר התלמוד

יום ג׳ י״ד כסלו: ר' מנשה בן יוסף למשפחת בן ישראל מאמסטרדם, ב' נשמת חיים (תיח) · ר' מנחם נחום פרידמן משטפנשט ב"ר ישראל מרוזין (תרכט) · ר' דוד ב"ר מסעוד אבוחצירא הי"ד, ב' פתח האוהל (תרפ) · ר' מרדכי יעקב ב"ר חיים ברייש ב' חלקת יעקב (תשלז) · ר' נתן ב"ר עמרם גשטטנר אב"ד שי' אגו"י ב"ב ב' להורות נתן ועוד (תשעא) · ◆ נולד ונפטר ראובן בן יעקב אבינו ולאה אמנו ע"ה

יום ד׳ ט״ו כסלו: ר' ברוך ב"ר אהרן עקפעלד, ב' שו"ת פאת שדך (תרנב) · ר' ישראל אפרים פישל ב"ר צבי הירש סופר, אב"ד נאנש ומתלמידי החת"ס (תרנט) · ר' שמחה בונם ב"ר אברהם שמואל בנימין סופר, ב' שבט סופר (תרסז) · ר' רפאל ב"ר שלמה אבן צור, אב"ד פאס במרוקו (תרעז) · ר' נפתלי יעקב ב"ר משה הכהן, בעל אוצר הגדולים אלופי יעקב (תשלב) · ר' אשר דויטש (תשפה) · ◆ ג' תתקנד [וי"א תתקעג וי"א תתקעט/פ]: רבינו יהודה הנשיא בן רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, מסדר המשנה, [ראה שיטמ"ק כתובות ק"ג ב' ושם ק"ה ק"ו, ירושלמי כלאים ט' ג', על הניסים שארעו אז]

יום ה׳ ט״ז כסלו: ר' מנחם ב"ר יעקב דוד קאליש מאמשינוב (תרעח) · ר' שאול ידידיה אלעזר ב"ר ישראל טאוב, האמרי שאול ממודזיץ' (2) (תשח) · ר' דוד יהודה לייב ב"ר אשר שווארץ, מק' ויז'ניץ, יו"ל עליו ס' בחוזק יד (תשס) · ◆ "אנו עושים פורים על הנס שנעשה לנו, שאש יצאה מאבק שרפה בחצר, אין אחד מאתנו שלא יצאו הימנו כמה טיפות דם, והשי"ת ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר והצילנו, ונשארנו כולנו בחיים אף שהיה לי היזק גדול, והחליף השי"ת בחסדיו דמים בדמים", סוף חיי אדם לר' אברהם דאנציג, ועיי"ש בהרחבה מה שקיבל עליו

ערב שבת י״ז כסלו: ר' שלמה זלמן ב"ר אברהם פרנקל, הרבי מוויליפולי (תריח) · ר' יוסף יוזל ב"ר שלמה זלמן הורביץ, "הסבא מנובהרדוק" ב' מדרגת האדם (תרפ) · ר' שלמה ב"ר יחיאל מיכל היימן ר"י תורה ודעת, וחידושי רבי שלמה (תשה) · ר' אברהם יוחנן ב"ר יעקב בלומנטל מייסד בית היתומים בלומנטל (תשכז) · ר' שלום ב"ר דוד הכהן בראנדער, ב' חוקת היום ור"י בעלזא (תשס) · ר' אליהו לייב ריבקין, אלי' ריבקין (תשמג) · ר' דוד פערקאוויטש (תשלו)

שבת י״ח כסלו: ר' אברהם החסיד בן רמב"ם, ב' המספיק לעובדי ה' (ד' תתקצח) · ר' ברוך ב"ר יחיאל מיכל ממז'יבוז' נכד הבעש"ט ב' בוצינא דנהורא (תקעב) · ר' דוד בן שמעון ב' שערי צדק, מכונה הרב צוף דב"ש (תרמ) · ר' לוי יצחק הלוי ב"ר פנחס דוד הורביץ, האדמו"ר מבוסטון (תשע) · ◆ משה דוד ב"ר אלעזר שטיינווארצעל

שביל הנגינהניגונים לשבוע

לפרשת ויצא (יעקב אבינו רועה את הצאן): 🎶 ניגון יעקב אבינו ע"ה (מקובל מרוזין'ער זי"ע)

ר' אברהם דוב ב"ר דוד מאווריטש, ב' בת עין (יום א׳ י״ב כסלו): 🎶 כבקרת

ר' ישראל ב"ר שמואל אליהו טאוב, הדברי ישראל ממודז'יץ (1) (יום ב׳ י״ג כסלו): 🎶 ניגון הקאזאקן - תרמ"ח · אדם הראשון'ס ניגון - מודזיץ · בצאת ישראל - ריקוד מודזיץ · חמול - ויזניץ / בני היכלא - מודזיץ

ר' שאול ידידיה אלעזר ב"ר ישראל טאוב, האמרי שאול ממודזיץ' (2) (יום ה׳ ט״ז כסלו): 🎶 ועל כולם - מודזיץ · אמר ה' ליעקב - מודזיץ · ברוך אל עליון - קלויזנברג · שבת היום / ארוממך / מלווה מלכה - קרלין

🎧 כל הניגונים לראות ולשמוע באתר · See and listen to them all: https://peaceharmonyconsulting.com/nigunim

שביל הרמ״דוידבר דוד · מתורת הרה״ג ר׳ משה דוד שטיינווארצעל זצ״ל,
אב״ד קהל בית אפרים ור״מ עץ חיים דבאבוב

הטעם שרק אצל יעקב נאמר שיציאתו עשתה רושם
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח, י)

כתב רש"י, "ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה".

ובכלי יקר עמד על כך שהרי גם אברהם ויצחק הלכו גם הם ממקום למקום, ולמה לא נאמר אצלם ויצא וילך, כפי שנאמר כאן אצל יעקב שכיון שיצא מהמקום פנה הודה זיוה והדרה של המקום עי"ש מש"כ.

ונראה לבאר בזה, כי התורה באה להדגיש כאן כיצד נתבררה לכל צדקתו של יעקב, ואשר קבל את הברכות במשפט צדק, דהנה לעיל (פרשת תולדות כז, יט) ביארנו מהו שאמר יעקב ליצחק בבואו לקבל את הברכות "אנכי עשו בכוריך", הכיצד הוציא יעקב דבר שקר מפיו, הלא יעקב הוא מדת האמת שנאמר (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב, ורש"י שם פירש שכוונת יעקב היתה "אנכי מי שאנכי, אבל עשו בכוריך" וזהו דוחק. וביארנו בזה, כי יצחק התפעל מאד מה'כיבוד אב' של עשו, והיה חפץ להמשיך לו את הברכות ע"י שיצא השדה ויצוד לו ציד ויעשה לו מטעמים, על ידי צינור זה רצה להמשיך לו הברכות. אך יעקב אמר לו שלא יתפעל מכיבוד אב של עשו, כי כל זה אינו כח שלו, והיינו כי יעקב הוא איש תם יושב אהלים, ועוסק בתורה תדיר ומלא יראת השם, ועל ידי זה חושב עשו בלבו לומר מי אנכי, הלא רשע אני, חוטא משוקץ ומתועב והולך אחר תאוותי ואיך אשא פנים כנגד צדקת יעקב אחי, ועל ידי זה מחליט עשו בדעתו כי יקיים עכ"פ מצוה אחת שכלית כמו מצות כיבוד אב, ובזה יהיה ג"כ צדיק, נמצא אם כן, כי לולי הנהגת יעקב לא היה עשו מקיים את מצות כיבוד אב כלל. וזהו שאמר יעקב ליצחק אביו "אנכי - עשו בכוריך", כל הטוב אשר אתה רואה שיש אצל עשו – שלי הוא, כי אילולי עבודתי לא היה עשו עושה כלום בשביל אביו, וזהו ביאור אמת. ומעתה יש לבאר, שכיון שהברכות ניתנו מיצחק ליעקב בטעות, אם כן שמא היה יצחק עדיין מפקפק בדעתו שלא עשה את המעשה הנכון, לזאת הדגישה התורה כאן "ויצא יעקב מבאר שבע", והיינו שאחר שיצא יעקב מבאר שבע היה ניכר לכל כי נעשה אצל עשו התרשלות גדולה במצוות, וגם עזב הנהגתו של כיבוד אב, ונתברר לכל כי הכל היה מכחו של יעקב אבינו.

היציאה מבאר שבע וההליכה לחרן שני ענינים היו
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח, י)

הנה הכתוב כפל לשונו, שכתב גם ויצא יעקב מבאר שבע וגם וילך חרנה, והיה סגי אם היה אומר רק שהלך יעקב חרנה, ולמה זאת הוצרך לומר גם ויצא יעקב מבאר שבע ועי' רש"י.

וביאור הדבר כבר עמד בזה הבית הלוי, מפני שהיו שני סיבות בהליכת יעקב, האחת - שהיתה כוונת יעקב לקיים מצות כיבוד אב, שצוה לו "קום לך פדנה ארם וקח לך אשה מבנות לבן", ותכלית ציוויו היה ההליכה לחרן, ולזאת אמר הכתוב "וילך חרנה", והשנית – שהליכתו היתה בשביל לקיים מצות כיבוד אם, שצותה עליו אמו, "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך ועתה כו' קום ברח לך אל לבן", ועיקר כוונתה של רבקה היתה שלא יהיה בבאר שבע מקום שעשו שם אם כן העיקר בזה הוא היציאה, וזהו "ויצא יעקב מבאר שבע", אך ליצחק לא אמרה רבקה כל זאת, אלא רק שלא יקח אשה מבנות כנען, אך יעקב בהליכתו נתכוין לדברי שניהם, וזהו שכפל הכתוב ואמר "וילך יעקב מבאר שבע וילך חרנה".

יעקב נטמן בבית שם ועבר י"ד שנה

עוד י ש לבאר, דהנה רש"י לעיל (סוף פרשת תולדות כח, ט) כתב שיעקב אבינו נטמן ארבע עשרה שנים בביהמ"ד של שם ועבר. ואפשר שמכאן דקדק רש"י כן, כי מכיון שהתורה קבעה את ההליכה והיציאה של יעקב לשני ענינים, והיינו שמעשה אחד היה "ויצא יעקב מבאר שבע", ומעשה השני היה "וילך חרנה", אם כן, על כרחך כי לא היו שתי מעשים הללו בפעם אחת, אלא בין היציאה מבאר שבע להליכה לחרן הטמין יעקב את עצמו בנתיים בביהמ"ד של שם ועבר.

ובאמת שמה שנטמן יעקב בבית שם ועבר יש בזה עמקות יותר, והוא, דהנה יעקב כאשר יצא מבאר שבע לחו"ל פחד ודאג שלא יארע לו ח"ו שום מכשול ע"י הנסיונות שיעברו עליו שם, לפיכך הטמין עצמו בישיבת שם ועבר ארבע עשרה שנה, בכדי לדבק את עצמו בקדושה גדולה כל כך שלא ינתק ממנה, וזהו "ויצא יעקב מבאר שבע" - היינו ממקום רוחני ועליון שהוא הבאר לשבעת המדות, "וילך חרנה" - למקום החרון אף והנסיונות, כי שם 'חרן' הוא מורה על ריחוקו מה', כמו שמשמע מרש"י (בראשית יא, לב) שכתב "בחרן - הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם חרון אף של מקום בעולם" (ועי' במאור עינים ריש פרשת ויצא). ולכך הוצרך יעקב להיות נטמן בבית עבר י"ד שנה, כי היה מרגיש את הריחוק הגדול ממקום יציאתו באר שבע עד מקום הליכתו חרנה, ומהפחד הזה הכין עצמו שלא ינזק.

זכיית יעקב למראה חלום הסולם

וזהו "ויפגע במקום" - שאחר י"ד שנות הכנה התפלל בפגיעה לבקש על נפשו, ועל כן זכה לחלום והמחזה של הסולם שהוא כח הקדושה לקשר גם מקום רחוק אל הקדושה, כדי שלא יפחד מהמקום הרחוק מ'חרן', וכמו שאמר הכתוב "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים, כן בקודש חזיתיך" (תהלים סג ג), והיינו, שע"י התשוקה שהיתה לו, זכה שיתגלה לו מקום המקדש וקדושה העליונה, מפני שכפי ערך הצמאון והרגשת הריחוק זוכים לעומת זאת להשגת הקירוב אל הקב"ה.

הטעם שהיה הגילוי ליעקב ע"י חלום ולא בנבואה וע"י "ויפגע"

והטעם שהיה גילוי זה דוקא על ידי חלום, ולא זכה עדיין לנבואה שהוא ב בהירות, ובזוהר הק' (ויצא קמט.) מאריך בביאור גודל ההבדל בין נבואה לחלום, וא"כ יש לבאר מהו טעם שנתגלה לו כל הענין הלזה בחלום ולא בנבואה, עיי"ש בזוהר מה שביאר בזה.

ונראה לבאר דהנה ידוע כי פרשה זו הינה רמז לגלות (עי' בר"ר סח, יג) , ובגלות הלא אין הנבואה נגלית אלא ברוח הקודש לצדיקים, אבל אינה נגלית בגלוי ממש, כי אף בגלות וזמן הסתר לא נותק האור לגמרי, ולפיכך גם כאן היה הגילוי בדרך חלום, להראותו ליעקב שלא לפחד, כי בכל הזמנים נשאר איזה אור.

אמנם כל זה היה רק קודם שהלך לחרן, אבל אחר שחזר מחרן לארץ אמר הכתוב "ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים" (לב, ב-ג), והיינו שהמלאכים נפגעו בו היינו לשון תפלה, אבל הוא כבר לא היה צריך לפגוע כמו בתחילה שראה יעקב אבינו המלאכים בחלום, ע"י ויפגע במקום, ע"י התעוררות התפילה במקום המקדש, אבל לבסוף כשנתברר אצל לבן וזכה לשבטי י-ה, אזי ויפגעו בו מלאכי אלקים, שזה קאי על המלאכים שביקשו לקבל קדושה ממנו כדרך שיהיה לעתיד כאשר הכתוב אומר "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל" (במדבר כג, כג; במ"ר כ, כ), שרצו המלאכים ליכלל עמו, וזהו "ויקרא שם המקום ההוא מחנים", דהיינו שתי מחנות, מחנה שלו ומחנה המלאכים. ובאמת שבחינה זו היא נעשית אצלנו בכל שבת, שבתחילת השבת אנו מקבלים את המלאכים, ואומרים ברכוני לשלום, שאנו מבקשים שיסייעו אותנו וישפיעו לנו ברכה, אבל בסעודה שלישית זהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (ש"ב ז, כג) בחינת סעודת יעקב (עי' זוה"ק יתרו פח:), בסעודתא תליתאה דשבתא כתיב, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, דא היא סעודתא דזעיר אנפין דהוי בשלימותא, וכולהו שיתא יומין מההוא שלימו מתברכן, עיי"ש, וזה מעין העתיד, ואז הם רוצים ליכלל אתנו.

ענין ה'סולם'

ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו (כח, יב)

אמרו חז"ל (ויק"ר כט, ב) "אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב אף אתה עולה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן, אמר לו הקדוש ברוך הוא, ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית, לא האמין ולא עלה, א"ר ברכיה ור' חלבו בשם רשב"י ר' מאיר היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב, שלא האמין ולא עלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אלו האמנת ועלית עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה וכו', באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יכול לעולם אמר לו (ירמיה ל) ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמד"א (ישעיה לט) מארץ רחוקה באו אלי מבבל (ירמיה ל) וכו' ושב יעקב מבבל ושקט ממדי ושאנן מיון ואין מחריד מאדום כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן אעשה כלה, ואותך לא אעשה כלה, אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם כמה דאת אמר לא תכלה פאת שדך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט מייסרך ביסורין בעוה"ז כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא, אימתי בחדש השביעי".

הטעם שלא רצה יעקב אבינו לעלות בסולם

יש לבאר באמת מה טעם הדבר שלא היה יעקב אבינו רוצה לעלות על הסולם. ונראה לבאר, שהרי ענין הסולם היה להראות לו את הקשר והשייכות שיש בין עולם הכי תחתון ורחוק לבחינת הקדושה וכי גם עניני העולם הזה שהם סולם מוצב ארצה, הרי וראשו מגיע השמימה (כח, יב), והיינו כי גם בעת עסקו בעניני העולם הזה אל יפול לבבו, כי אם עוסק במחשבה לעבודת השי"ת הרי הוא יכול להיות דבוק לעבודתו יתברך גם באותה שעה. וזהו מה שאמר לו הקב"ה, אף אתה עלה על הסולם לעסוק בעניני עוה"ז כמו האומות, אלא שהם מכוונים להצלחת עצמם, ואם כן מוכרח שתהיה להם ירידה, אך אתה תכוון בכל עסק לשם שמים, ותצליח לעלות מעלה מעלה עד שתגיע לדביקות.

אבל יעקב אבינו לא חפץ בזאת, מפני שהיה ירא שמא גם הוא ירד, כי שמא תהי ה לו איזו פניה בעסקו ומשם יהיה נמשך הלאה עד למצב של ירידה גמורה, אלא רצה להיות דבוק רק בהשי"ת ממש, בלא לפנות כלל לעניני העולם הזה, ולהיות מופשט לגמרי מהעוה"ז. וכמו שביאר ר' צדוק הכהן מאמר חז"ל (תענית ה, ב) שאמרו "יעקב אבינו לא מת, וכי בכדי חנטי חנטייא וספדי ספדייא, מקרא אני דורש מה הוא בחיים אף זרעו בחיים". וביאר, שבאמת מת יעקב אבינו, אלא שהעולם הזה היה אצלו כמו לבוש ולא הרגיש שום פירוד במותו, כי כל מיתה היא פירוד, ואסכרה קשה מכולן (ברכות ח, א) היינו כשנדבק ביותר בעוה"ז קשה הפירוד מאד מאד, וקל שבכולן נשיקה, אבל מ"מ המיתה היא פירוד, אבל יעקב אבינו ע"ה לא הרגיש שום פירוד מהגוף, מפני שלא היה לו שום קשר עם הגוף שלו, והיה דומה כמו מי שפושט לבוש שאינו שייך אל עצמיותו. וזו היתה ג"כ מדריגת רבינו הקדוש שבא לביתו בכל ערב שבת (כתובות קג, א), שהיה לו רשות ללבוש את הגוף בכל עת שירצה ולהפשיטו, וזו היא מדריגה גדולה ביותר שאין הנשמה שייכת לגוף כלל.

הטעם שנשא יעקב שתי אחיות

ובזה יש לבאר מה שנשא יעקב שתי אחיות. שהרי מה שקיימו האבות את התורה לא היה זה מחמת ציווי הקב"ה, אלא רק עבודה שבלב, והשס"ה לא תעשה הם תוצאה מאיזה השקעה במדה רע גשמי, וכל מה שהרגישו האבות ריחוק מהשי"ת היו מונעים את עצמם מזה, וממילא קיימו את כל המצות, אבל האיסור של לישא ב' אחיות אצלו לא היה שייך עבירה כלל, כי כל 'עבירה' נקראת על שם שעובר הגבול ונדבק ביותר לעוה"ז עד שנתחבר לעוה"ז באופן שאינו יכול להפרד, אבל אצל יעקב לא שייך זאת, שהרי לא היתה לו שום שייכות לגוף ולעוה"ז כלל, וקודם מתן תורה שלא היה גזירת הכתוב על האיסור לישא שתי אחיות אזי אין שייך שום טעם כיון שמצווה לעשותם, אבל אם הוא אינו מצווה ועושה רק מצד קדושת הענין אצל יעקב לא היה שייך זאת, שאין לו שום חיבור לעניני עוה"ז ואינו נפגם כלל, והרי הדבר דומה למי שמדביק דבר שמן לדבר אחר קשה להפרידו, אבל מי שמדביק דבר שאינו נדבק כלל אינו נשאר שם ונוטלו בקלות משם, כך היה הענין אצל יעקב אבינו, שהוא היה נפרד לגמרי מעוה"ז, וגם בהיותו בעוה"ז לא היתה לו שייכות לזה כלל, א"כ לא שייך אצלו ענין עבירה כלל (ומה שהי' נזהר בשאר איסורים, כיון שהם דברים שפלים בוודאי לא יעשם סתמא, בשביל שלא יתגשם, אבל כאן בנישואי נשיו היה לו סבה לכך).

והנה ה' נצב עליו – על יעקב

וענין זה של העליה על מדריגות הסולם, ומה שלא רצה יעקב לעלות בו, אלא רצה להיות במדריגה הגבוהה ביותר - להיות דבוק בהקב"ה ממש כאילו אינו בעוה"ז כלל, הוא מה שאמר הכתוב להלן (פסוק יג) "והנה ה' נצב עליו", ופירש רבנו בחיי על דרך הפשט - על הסולם (זה כפי שהראו לו לעלות על מדרגות הסולם ועי"ז יגיע למעלה להתדבק בהשי"ת ויזכה להוי"ה נצב עליו), ועל דרך הקבלה עליו - על יעקב, והיינו שלא רצה בסולם אלא בדביקות לשם הוי"ה ממש, כי לית אתר פנוי מיניה.

וזהו גם ענין והיה הוי"ה לי לאלקים (פסוק כא) , כי כידוע מה שביאר בעל התניא (עי' בתורה אור בראשית ד"ה לא טוב) על הפסוק (תהלים פד, יב) "כי שמש ומגן הויה אלקים", שהשם 'הויה' הוא כמו השמש שהוא האור עצמו, והשם 'אלקים' הוא כמו המגן הנרתיק והכלי המסתיר את אור השמש, אבל לגבי יעקב אף הכלי היה השם 'הויה', בלי שום הסתר, וממילא בלי שום מדרגות של עליות בסולם, וזהו והיה הויה לי לאלקים - שגם האלקים יהי' הוי"ה, ודו"ק, והיינו שלא רצה בסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אלא להיות מופשט ודבוק לגמרי בה'.

תיקון מדרגת "מוצב ארצה" של צאצאי יעקב אבינו

אך בניו יוצאי חלציו לא זכו למדרגה זו, ונמצאים בשפל המדרגה של "מוצב ארצה" ושם אין להם שייכות להתדבק בה', ולכן הם משתעבדים לכל מיני שפלות הנקראים 'ארבע מלכיות', אך לא לעולם יהיה כן, כי יש תיקון ע"י משיח בן דוד, שהוא מדרגת מה שנאמר על דוד המלך ע"ה (תהלים קיח כב) "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", שהוא מדרגת המלכות הנקרא ארץ, כדאיתא בזוה"ק (ח"א קצז:) דוד מלכא זכה לאתחברא באבהן, וירית דוכתיה בגווייהו, הה"ד (תהלים קיח כב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, עיי"ש, וזה מלכות כמ"ש האריז"ל (שער מאמרי רשב"י - פרשת בשלח) שהמלכות נקראת אבן בסוד אבן מאסו הבונים, עיי"ש. והאבות שהם המרכבה לא רצו במדריגת המלכות רק להמדות עליונות, ודוד בחר במלכות, (ועי' פרדס רמונים שער כג פרק א, וגם בפרי צדיק פסח שני אות א מביא עד"ז מספר הבהיר), וזה שתהיה המלכות לראש פינה כמ"ש חז"ל (מו"ק טז, ב) ראש השלישים (דה"א יא, יא) ראש לשלשת אבות, והיינו שמדריגתו היתה לגלות גילוי קדושתו בעולם ההסתר, בחינת תאיר ארץ מכבודך (פיוט 'ידיד נפש'), והאיר האור הגדול המוסתר בעוה"ז, וזכה להתעלות גדולה עד מאד שכל עוה"ז יאיר בלי שום הסתר, ואדרבה שם יש אור יותר גדול, כידוע שלמקום הסתר ביותר יש שם התלבשות אור גדול ביותר. וזה הכוונה שזכה להאיר כל עוה"ז שיאיר בלא הסתר כלל, וזה תיקון המשיח שימלא האור בעולם בלי הסתר כלל, ודו"ק.

נמצא אם כן, כי ישנם ג' מדריגות, ראשונה - מדריגת יעקב לפועל שהוא להיות מופשט לגמרי מהעוה"ז, ואף בעת עוסקו בעניני העולם הוא מופשט לגמרי מהעולם הזה, מדריגה השנית - היא הסולם – שהיה כן הרצון מלמעלה שיהיה עסק בעוה"ז בכוונה לשם שמים וראשו מגיע השמימה, ויעקב מיאן בזה כי פחד פן יכשל ח"ו, ומזה נמשך שעבוד מלכיות, ומדריגה השלישית - היא של דוד המלך - גילוי אור כל העוה"ז לגמרי שיאיר בארץ עצמו בלי הסתר כלל, ודו"ק.

וע"ז נאמר לו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (כח, יד) , בלא כל גבול, כי זו ברכה כנגד התיקון השלם, ועל זמן ההוא נאמר עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות (עי' פס"ר פ"א), דאין שום הבדל בין מקום קרוב לרחוק, ואף לא בין שמים וארץ, כי מלאה הארץ דעה את ה', דלית אתר פנוי מיניה. וזה שאמר יעקב כשהקיץ משנתו, אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (כח, טז), שהרי נתבאר לעיל ש'חרן' נקראת המקום אשר רחוק מן הקדושה, אבל באמת השי"ת נמצא גם שם, אם רוצה באמת למצאו ואינו רוצה בתאות נפשו, כי גם בעניני גשמיות הנקראים 'חרן' יש ה', וזהו הביאור אכן יש ה' במקום הזה, אם רק בתנאי אם 'אנכי' לא ידעתי, דהיינו שאינו רוצה ב'אנכי' הנמצא בגשמיות שאינו מבקש צרכי עצמו המכונים 'אנכי', אלא רק בהשי"ת.

שני דרכים להסיר את כח היצר הרע

ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וגו': ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (כט, ג-י)

נראה שבמקרא זה נרמז שני האופנים אשר על ידם להתגבר ולהסיר את כח היצר הרע. דהנה "אבן " הוא רומז על היצר הרע, וכמו שאמרו חז"ל שאחד משבעה שמות של היצר הרע הוא "אבן " שכן אמר יחזקאל (יחזקאל יא יט) והסרתי לב האבן וגו'. וה"באר" הוא רומז על התורה הקדושה, שהיא באר מים חיים (שה"ש ד, טו ובקה"ר שם; בר"ר ע, ח).

וזהו שרמז הכתוב, שיכולים להסיר את כח היצר הרע ע"י שני דברים, או ע"י אחדות, או ע"י הצדיק, ונאספו שמה כל העדרים - וגללו אתהאבן , והיינו שהאפשרות להסיר את האבן – הוא היצר הרע - מעל הבאר מים חיים -הוא התורה הקדושה – זאת יכולים ע"י כח הרבים, כאשר המצב הוא של "ונאספו כל העדרים" – באחדות. ואופן נוסף ישנו על ידי ויגש יעקב - ויגל את האבן - ע"י כח הצדיק.

עשיית המשתה רק בנישואי לאה - ענין עשיית שמחת הנישואין בפרסום

ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה (כט, כב)

הנה אצל נישואי לאה מצינו שעשה לבן משתה ואילו אצל נישואי רחל לא מצינו שעשה לבן משתה, ויש להתבונן מה טעם הדבר.

ואפשר לבאר בפשיטות, כי ענין עשיית המשתה של הנישואין בפרהסיא הוא, שהרי החיבור בין שני בני זוג הוא קשה מאד, כפי שכבר הורנו חז"ל שכשם שאין פרצופיהן דומות זו לזו כך אין דעותיהן דומות זו לזו (במ"ר כא, ב ועי' ברכות נח, א), א"כ בתחילת חייהם יחדיו קשה החיבור ביניהם שישתוו בדעתם ויהיה כל אחד יכול לסבול את השני אף אם דעתו ומחשבותיו הם שונות משלו, וכמו"כ קשה על כל אחד לקבל את השני שטבעו שונה משלו, ואם יש לו איזה סבל אז יקשה עליו בכפליים, ואם לא היו עושים שמחה גדולה ופרסום כל כך בעת הנישואין, אזי מיד בקושי הראשון שהיו נקלעים בו מיד היתה מתפרדת החבילה, אבל כיון שעושים את כל שמחת הנישואין והנלווה עליו בפרסום גדול כל כך, אם כן ישנה בושה וכלימה רבה אם יתפרדו. נמצא כי עשיית שמחת הנישואין בפרהסיא גדול הוא זה אשר נותן להם כח ואומץ להתגבר על הקשיים הבאים עליהם בתחילתם דרכם.

ומעתה יש לומר, שבנישואי לאה הלא ידע לבן לבטח כי יעקב יתרעם על כך מאד, ולזאת עשה סעודה ומשתה בפהרהסיא גדול בכדי שיתבייש יעקב אם ירצה לחזור בו מהנישואין, ויהיה מוכרח להשאר עם לאה, אבל בנישואי רחל כיון שידע כי אהבתו של יעקב לרחל גדולה היא עד מאד, אם כן לא הוצרך כלל למשתה, כי בודאי לא יחזור בו מנישואיו עמה.

אם אין מתה אנכי – מציאותה היא עבור בנים כשרים

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (ל, א)

הקשו המפרשים היאך יתכן כזאת שרחל אמנו תוציא לשון קללה מפיה, ותאמר "מתה אנכי" (ועיין בדגל מחנה אפרים בראשית ל, ג מה שכתב בזה).

ונראה לבאר, דהנה רש"י פירש מהו ותקנא רחל באחותה – ש"קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים". והנה בגמרא (ב"ק קיט, א) אמרו, לחד מ"ד שממון של מסור אסור לאבדו ביד, ואף על פי שמותר להרגו וא"כ לא יהא ממונו חמור מגופו, ואם להורגו מותר כש"כ שממונו מותר לאבד, וביארו בגמרא מפני ש"דלמא הוה ליה זרעא מעליא וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש" (איוב כז, יז).

נמצאנו למדים מכאן, כי יש הרבה בני אדם שהם בעצמם אינם כלום, וכל ענין חיותם הוא רק בשביל בניהם, כמו זה המסור שחיותו הוא בשביל בנו, וזהו מה שאמרו חז"ל ד"ברא מזכה אבא" (סנהדרין קד, א).

מעתה יש לומר שזאת היתה כוונת רחל שאמרה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", כי לרוב ענוותנותה החזיקה עצמה ללא כלום (וכמו שפירש"י שקנאה במעשיה הטובים של לאה ואמרה שמחמת מעשיה זכתה לבנים), וכל זכותה אינו אלא בשביל בנים כשרים שיצאו ממנה, לכך אם אין מתה אנכי, כי היא בעצמה לכלום תחשב.

מידת היציאה שהיתה אצל לאה – לשבח או לגנאי

ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא (ל, טז)

אמרו חז"ל שלפי שנתאוותה לאה להעמיד בנים, לכך זכתה ויצא ממנה יששכר שהוא עמוד התורה (עירובין ק, ב, בר"ר עב, ה). – ומבואר מדברי חז"ל אלו, כי "ותצא לאה" האמור כאן נדרש לשבח, שמחמת זה זכתה להעמיד שבט יששכר – עמוד התורה.

ולכאורה יש להעיר, שמצאנו סתירה לזה, שהרי אצל דינה במעשה שכם נאמר (להלן לד, א) "ותצא דינה בת לאה", ודרשו חז"ל (תנחומא וישלח, ז) כמו שאמה היתה יצאנית כך בתה יצאנית, לפיכך יחסו אותה אחר לאה, ומכך שהשוו יציאת דינה ליציאת לאה, משמע שאף כאן היתה היציאה לגריעותא ולא לשבח כפי שנתבאר לעיל.

ונראה לבאר, דהנה ידוע שכל הכוחות והמדות שישנם אצל אבות, על פי הרוב הם נשרשים אצל הבנים, והנה ללאה היתה מדה של התאמצות ויציאה לדבר שהיתה צריכה, ומדה זו ירשו בניה, ולפיכך זכתה ויצא ממנה יששכר, שהרי ידוע שלתורה צריכים חיזוק גדול (עי' ברכות לב, ב שתורה היא מהדברים הצריכים חיזוק, ופירש"י תמיד בכל כוחו), שהרי היצר הרע אורב ומצפה לדחות את האדם מן התורה בכל כח שיש לו, וכיון שהיתה לו ליששכר את מדת התאמצות הלזו היה יכול לזכות לתורה, וזה לגבי יששכר, אבל לגבי דינה, שאשה היא, א"כ אצלה צריך להיות ההיפך, כי אצל אשה כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד), והיציאה מזקת לה, והיא ירשה ג"כ מדה זו מאמה, אבל אצלה לא היה זה לדבר טוב.

יוסף ה' לי בן אחר – ענין יוסף

ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלקים את חרפתי: ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בןאחר (ל, כג-כד)

הנה רחל משבחת כי ע"י לידת בנה "אסף אלוקים את חרפתה", ואם כן מן הראוי היה שתקראהו "אסף ", ולמה זאת שינתה וקראה את שמו "יוסף" על שם "יוסף ה' לי בן אחר". ונראה לבאר שכוונת רחל בזאת היתה לשם שמים וכאשר יבואר, ובהקדם שבפשטות היתה כוונתה בלידתה שלא תתבייש מאחותה, רק אח"כ תיקנה מיד בהתפללה שיוסף ה' לה בן אחר, ובזה כוונתה רק לשם שמים, וע"כ שינתה השם מאסף ליוסף, ויש להסביר זאת עפ"י המעשה הידוע מהרה"ק מפשיסחא זי"ע (עי' רמתים צופים א אות עד) שבא אליו עני אחד וביקש ממנו נדבה, ונתן לו מטבע חשוב, ולאחר שיצא מאצלו קראו שוב בחזרה ונתן לו עוד נתינה קטנה, ושאלו אותו תלמידיו אודות פשר מעשיו, והשיבם, כי מתחילה נתתי מחמת רחמנות ליישב את לבי, ואח"כ כשכבר נתתי לו מחמת רחמנות שוב קראתיו לתת לו לשם מצוה גרידא, ובלתי לה' לבדו. ובזה פירש הפסוק בפרשת ראה (דברים טו י) נתן תתן לו היינו פעם שני, ולא ירע לבבך בתתך לו, שלא תתן לו רק פעם אחת, כי אז כוונתו רק מחמת צער עצמך, אלא תתן פעם שני ואז כוונתו רק לקיים מצות ה'.

ועל פי זה יש לומר שזהו גם ענין "אסף אלקים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמור וגו'", כי מתחילה היה לה גם כוונה בלידתה שלא תתבייש מאחותה, אבל אחר כך תיקנה מיד בהתפללה שיוסף ה' לה בן אחר, ואז תהיה כוונתה בלידתה רק לשם שמים.

ויש לבאר עוד שאכן נקרא יוסף גם על שם "אסף אלקים את חרפתי", ולא רק על שם "יוסף ה' לי" גו', וביאור הדברים, כי כאשר האדם בבושה הרי אינו יכול להוסיף ולהשפיע, כי לא הביישן למד (אבות ב, ה), וכל שכן שאינו יכול ללמד לאחרים, ויוסף הוא בחינה של תוספת השפעה, ומוכרח לסלק מעצמו כל ענין של פחיתות, ורק כשזוכה ל"אסף אלקים את חרפתי" - שמסתלקת החרפה והביישנות מן האדם, אזי יכול לבוא לבחינת תוספת, ודו"ק.

ענין המקלות

ויקח לו יעקב מ קל לבנה לח ולוז וערמון וגו': ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות (ל, לז-לח)

הנה בזוה"ק (קסב.) מבואר שענין המקלות הם סוד התפילין, ועל ידי זה הפריש יעקב אבינו את העדרים השייכים לו שיבדלו מצאן לבן, עיי"ש. נראה לבאר עפ"י מה שביארנו במקו"א כי עיקר לימוד שהתפילין הם ד' פרשיות הוא מלשון העמים טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים (סנהדרין ד, ב), והטעם הוא דכתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", שע"י התפילין יכולין להוציא הני"ק מן עמי הארץ ולהפכם לקדושה.

וזה מה שנאמר בפורים (אסתר ח, טז) "ליהודים היתה וגו' ויקר", ודרשו חז"ל יקר - אלו תפילין (מגילה טז, ב), והיינו מה שהיה "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח, יז), וזהו ענין התגלות האור בכדי להכניע כחות החיצונים ולברר הניצוצות לקדושה.

וזה היה ענין המקלות, לגלות אור עליון בכדי להוציא מעדרי לבן אותן הצאן השייכים ליעקב ולהפרישן לגמרי ויוכללו בחלקו של יעקב, ודו"ק.

הטעם שמתה רחל – חילוק בין משפטי התורה למשפטי העכו"ם
ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה (לא, יט)

אמרו חז"ל שהטעם שרחל אמנו ע"ה נענשה ומתה לפני אחותה, מפני שגרמה צער לאביה על שלקחה מאתו את התרפים (זוה"ק ויצא קסד, ב). והנה הגם שרחל הצילה את אביה מעבודה זרה בכך שלקחה מאתו את התרפים, מכל מקום מפני שגרמה צער לאביה נענשה על זה. ונראה כי גם מכאן נוכל להווכח כמה הבדל גדול יש בין משפטי התורה הקדושה לבין משפטי העכו"ם, כי משפטי התורה אינם כלליים, אלא האדם נידון על כל פרט ונקודה, ואע"פ שבאמת האדם עשה את הישר והטוב, מכל מקום אם עשה את הפעולה הלזו באופן שגרם איזה צער לאדם הרי הוא נידון בעבור זה, כמו שמצינו אצל רחל שטוב וישר עשתה בלקיחת התרפים של אביה, אך מ"מ נענשה כי גרמה לו צער.

וכיוצא בזה מצינו עוד, גם בעניני הלכה, שהמתענה תענית חלום בשבת צריך למיתב תענית לתעניתו (ברכות לא, ב ובתוד"ה כל; שו"ע או"ח סימן רפח ס"ד), והרי תענית זה שהתענה בשבת באמת היה צריך להתענות והיה מותר לו להתענות, אך מכל מקום כיון שהרגיש צער ביום הקדוש מחויב הוא לענות עצמו בעבור זה. אך משפטי העכו"ם אינם כן, אלא אם היה מוטל על האדם לעשות איזה פעולה ועשאה אין עליו תביעה אם נגרם מחמתה איזה נזק או חסרון, כי משפטיהם כלליים המה.

בביאור מה שיעקב אמר תהילים בבית לבן
זה עשרים שנה אנכי עמך (לא, לח)

הנה באותן השנים שהיה יעקב אבינו בבית לבן מצינו מחלוקת בחז"ל מה היה אומר "ר' יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים היה אומר, הה"ד (תהלים קכד) לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל - ישראל סבא, ר' שמואל בר נחמן אמר כל ספר תהלים היה אומר (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל - ישראל סבא". והיינו שנחלקו אם אמר ט"ו שיר המעלות או כל ספר תהילים.

והענין בזה אפשר לומר, כי הנה יעקב מדתו ז"א, אבל כשהיה בחו"ל ונשפל לדרגא התחתונה, בחינת דוד שמדתו מלכות, וידוע (עי' תענית כה, ב; בר"ר יג, יג) שאין טפה יורדת מן השמים אלא אם כן התהום עולה כנגדו, ונמצא לקבל השפעה העליונה צריך להעלות מיין נוקבין, והיא בחינת העלאת התהום, ולפיכך אומרים שיר המעלות בשמחת בית השואבה שאמר דוד להעלות התהום (סוכה נג, א), שזה ענין העלאת מיין נוקבין בכדי לקבל ההשפעה העליונה כדי לקבל הגשם דהיינו ההשפעה העליונה בשמיני עצרת, וגם כל ספר תהלים הוא על ענין זה, דהיינו לעורר השתוקקות המלכות לקבל השפעה עליונה. ולפיכך בהושענא רבה אומרים כל התהלים (עי' לב דוד פל"ב; כה"ח סימן תרסד סק"ד).

וזו היתה ג"כ עבודת יעקב לעורר המיין נוקבין ברחל ולאה לזווג עמו, ולפיכך אמר שיר המעלות למ"ד אחד, וכל ספר תהלים למ"ד האחר, לעשות היחוד בגבהי מרומים, והכל על בחינה הנ"ל, ודו"ק.

הטעם שיעקב זכה שמטתו שלמה לא כאברהם ויצחק

הנה מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו, אבל יעקב היתה מטתו שלימה, נראה לבאר הענין שדוקא יעקב היתה מיטתו שלמה. דהנה הרמב"ם (הלכות דעות פ"א ה"ד) כתב שהדרך הישרה היא מדה בינונית וכו' רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה וכו' לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו וכו' בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו וכו' כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם, עיי"ש.

והיינו שכל מדה אינה טובה בריבוי, אלא רק על דרך הממוצע, אבל בריבוי יש לה התפשטות לרע, ומעתה יש לומר, שאברהם שהיה חסד הרי יוכל להתפשט לחסד גרוע, ויצחק שהיה גבורה הרי יכול להתפשט לגבורות רעות, אבל יעקב הוא קו הממוצע ולפיכך אין לו התפשטות לרע.

הפטרת ויצא
הטעם שצרור אפרים וצפונה חטאתו לפני ה'
צרור עון אפרים צפונה חטאתו (הושע יג, יב)

פירש במצודות "צרור - ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מב). צפונה - ענין הטמנה כמו יצפון לצדיק (משלי יג)."

ונראה שבא לומר שלא יחשבו ששכח ה' את עון אפרים, כי באמת צרור העון בקשר מעולה, והחטאת צפונה אצל ה'. והנה אם לא חזרו בתשובה הלא אין שום חידוש בזה שצרור וטמון העון אצל ה'. אך יש לומר שבאמת עשו תשובה בגלוי, אבל עונו צרור – בצנעא, בשביל שעשה החטא בצנעא, שיראתם היא רק מבני אדם ולא מה'.

שביל ר׳ שלמה׳לעמתורת רבינו שלמה בן ר׳ נפתלי זצ״ל קרליבך
Reb Shlomo Carlebach

MA’ARIV -Evening Prayer
He encountered the place. (Bereishis 28:11)
Ya’akov instituted the evening prayer. (Rashi)

The evening prayer has no set time, rather its time is the whole night.

Avraham Avinu brought the morning down into the world, and in the morning you see a great light shining. Do you know when you have a taste of the day? Just before the day is over, at sunset, you taste the day. Yitzchak was on the level of taste. When he wanted Esav to prepare him a meal, Yitzchak said, “Va’aseh li mat’amim ka’asher ahavati,” Prepare for me tastes of food which I like. But you know friends, the night is something else. Do you know what the night is about? Fragrance.

When you see a person in the morning, you see their light. When you take a walk with your friends at sunset you taste their souls. But at night you are connected to a higher consciousness. And here I need you to open your hearts.

Fragrance has to do with the nose. Do you know what the nose is all about? The Zohar Hakadosh says that the nose is connected to the “life of life,” “chayei d’chayim.” The Gemara says (Yoma 85a) that a person is alive as long as his nose is breathing. Not his heart, but his nose. The heart is connected to life, but the nose is connected to “chayei d’chayim.” It’s connected to the roots of life, to the roots of my roots. It says that G-d breathed life into man, mamesh into man’s nose.

When you want to take a walk, do you take a walk in the sunlight or do we

take a walk in the moonlight?

When you see someone at night, do you know what you see? When Ya’akov came in to get the blessings from his father, Yitzchak, it says, “Re’eh reyach bni” (Bereishis 27:27) , Yitzchak saw the fragrance of his son. He saw the deepest depths of Ya’akov Avinu.

Ya’akov Avinu’s holiness was that he connected us to something deeper - to the level of the unconscious, the superconscious, serving of G-d.

It says about Ya’akov Avinu, “vayifga baMakom” (Bereishis 28:11) - so to speak “grabbed” G-d. Vayifga, he touched Him, he Mamash touched G-d.

שביל הקהילה
Community bulletin
To respond, suggest or join: scan the code, or visit peaceharmonyconsulting.com/bulletin
🕍 Shvil HaKehilot · שביל הקהילות: an invitation to every shul and community

Every shul, every minyan, every mikveh: on one path.

Shvil HaKehilot is a new home on our website for all shuls and communities. Every shul and center gets its own page, free, to keep its davening times, mikveh and shul hours, shiurim, gemachim and everything else it offers up to date. Times can follow the zmanim by themselves, day by day.

For every guest: on a trip, at a simcha, in a new neighborhood, you will be able to find the closest shul and the minyan that fits your time. Shacharis now, Mincha in the next hour.

And above all: to bring our communities together, sharing and caring, in peace and harmony. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת.

How to take part: • Gabbaim and shul offices: ask for your shul's own page. • Everyone: suggest a shul you know, so guests can find it. • Share this invitation with your shul and your friends.

Welcome! Join a growing community for peace and harmony

Peace & Harmony is a growing community, and we are looking for people to join us.

Our mission: to spread peace and harmony through every community and all of Klal Yisroel.

How you can take part: • Join the mission and stay connected. • Help with your time, your skills or an idea. • Connect people and communities, hand in hand.

Together we can reach far greater results than any of us alone. More details on how to take part will follow here.

Want to be part of it now? Tap “I want to join” below and we will be in touch.

💍 Shidduchim: one table for every shadchan, every site, every family

So many wonderful bochurim and girls are waiting, and so many dedicated shadchanim, shidduch sites and volunteers are working, each on their own. Imagine if they worked together.

Shvilei Shalva is calling on shadchanim, shidduch websites, profile services and askanim to join one shared table: share (with permission) the profiles you hold, meet regularly, and help each other find the right match faster, with dignity and discretion.

Are you a shadchan, run a shidduch site, or want to help? Write to us and join the conversation below. Together, b'ezras Hashem, more people will find their bashert sooner.

🏠 Shalom Bayis starts before the chuppah: chasan and kallah teachers, on one page

Every new home deserves a strong foundation. Chasan teachers, kallah teachers and Shalom Bayis mentors are invited to join one page and one table: get to know each other, meet in panels, share what works, and refer couples to the right person when they need it.

For couples: one place to find a recommended chasan or kallah teacher, and help after the wedding too, quietly and with respect.

Are you a chasan or kallah teacher, or a Shalom Bayis mentor? Join the panel: write to us or comment below. Together we can save and strengthen many more homes, bringing Klal Yisrael together with peace and harmony.

מוקדש לעילוי נשמת
ר׳ אפרים זלמן ב״ר משה דוד ז״ל שטיינווארצעל
להקדשות ולפרסומות בגליון · Dedications and ads in this sheet: (908) 693-9080 · peace.harmony.consulting@gmail.com

לקבלת שבילי שלווה במייל כל שבוע · Get it by email every week: https://peaceharmonyconsulting.com/shabbos · מזג אוויר: Open-Meteo